ושתי
ושתי המלכה - מי היתה ושתי המלכה
תוכן עניינים
מי הייתה ושתי המלכה?
ושתי המלכה הייתה אשתו של המלך אחשוורוש, שמלך על 127 מדינות, מהודו ועד כוש.
ושתי הייתה מלכת פרס לפני אסתר המלכה, וסיפורה מופיע בתחילת מגילת אסתר.
מוצאה של ושתי המלכה
על פי דברי חז"ל והמדרשים, ושתי הייתה בתו של בלשצר מלך בבל ונכדתו של נבוכדנצר מלך בבל, שהחריב את בית המקדש הראשון.
ושתי השתייכה אפוא למשפחת המלוכה הבבלית, ששלטה בממלכה לפני כיבושה בידי מדי ופרס.
ושתי בסכנה בבית אביה
על פי המסופר במדרשים, כורש ודריוש יצאו למלחמה נגד בלשצר מלך בבל, אך בתחילה הצליח בלשצר לגבור עליהם.
בעקבות ניצחונו ערך בלשצר משתה מפואר, ובמהלכו הוציא את כלי בית המקדש שנלקחו מירושלים והשתמש בהם לשתיית יין.
באותו לילה הופיעה יד מסתורית וכתבה על קיר הארמון את המילים:
"מנא מנא תקל ופרסין".
בלשצר נבהל מאוד ולא הצליח להבין את משמעות הכתובת.
הוא ציווה להביא את דניאל, כדי שיפענח את הדברים.
דניאל הסביר לבלשצר שהקב"ה גזר על סיום מלכותו, וכי ממלכתו תימסר למדי ולפרס.
הגזירה באה בעקבות מעשיו של בלשצר, ובכללם חילול כלי בית המקדש.
עוד באותו לילה נהרג בלשצר, וממלכת בבל נפלה לידי מדי ופרס.
לפי המסורת המדרשית, לאחר מותו נכנסו כורש ודריוש לארמונו וציוו להרוג את בני משפחתו.
הצלתה של ושתי
לפי המסופר במדרשים, ושתי ישנה בשעה שאנשי כורש ודריוש הרגו את בני משפחתה בארמון אביה.
כאשר התעוררה, ראתה את המהומה הגדולה ואת האנשים הנלחמים זה בזה.
ושתי חיפשה את אביה והלכה למקום שבו חשבה שיימצא.
מכיוון שהיה זה לילה והארמון היה חשוך, לא הבחינה בזהותו של האדם שעמד לפניה.
היא נפלה לרגליו של דריוש, משום שחשבה בטעות שהוא אביה.
כאשר ראה אותה דריוש, נכמרו רחמיו עליה והוא ציווה על אנשיו שלא להורגה.
כך ניצלה ושתי מגורלם של שאר בני משפחתה.
נישואיה למלך אחשוורוש
על פי אחת המסורות המדרשיות, דריוש ייעד את ושתי לנישואין עם אחשוורוש בנו, כאשר הייתה בת שתים עשרה בלבד.
אחשוורוש המתין עד שהגיעה לגיל שמונה עשרה, ואז נשא אותה לאישה.
לפי מסורת זו, בעקבות נישואיהם ערך אחשוורוש משתה גדול ומפואר, שאליו הזמין גם את היהודים.
המשתה של ושתי המלכה
במגילת אסתר מסופר שבמקביל למשתה הגדול שערך אחשוורוש, ערכה גם ושתי משתה מיוחד לנשים בבית המלכות.
למשתה הוזמנו נשות השרים ונשים נוספות מחצר המלוכה.
על פי דברי המדרשים, ושתי ביקשה להחטיא את בנות ישראל באמצעות ההשתתפות במשתה, וגם היא התפארה בעושרה ובכבודה בפני הנשים.
לפי אחת המסורות, במהלך המשתה השתמשה ושתי בבגדי הכהן הגדול שנלקחו מבית המקדש, ובכך חיללה את קדושתם.
המשתה השני של אחשוורוש
לאחר המשתה הגדול שנמשך 180 יום, ערך אחשוורוש משתה נוסף שנמשך שבעה ימים, עבור תושבי שושן הבירה.
לפי אחת המסורות המדרשיות, המשתה השני החל ביום ד' בתשרי ונמשך עד יום הכיפורים.
ביום הכיפורים בני ישראל עסוקים בתענית ובתפילה, והוא יום של כפרה ורחמים.
ביום השביעי של המשתה, שלפי אותה מסורת חל ביום הכיפורים ובשבת, קרא אחשוורוש לשבעת הסריסים ששירתו אותו וציווה עליהם להביא לפניו את ושתי כשהיא חובשת כתר מלכות.
המלך ביקש להציג בפני העמים והשרים את יופייה של ושתי, כפי שנאמר במגילה:
"להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא".
על פי המדרשים, ושתי הייתה אישה יפה במיוחד, ואחשוורוש ביקש להתפאר ביופייה בפני אורחיו.
מדוע סירבה ושתי לבוא לפני המלך?
הדרישה של אחשוורוש פגעה בכבודה של ושתי, והיא סירבה להופיע בפניו.
על פי דברי חז"ל, אחשוורוש ביקש להביא את ושתי לפני אורחיו כשהיא חובשת כתר מלכות בלבד, ללא בגדים נוספים.
ושתי זלזלה במלך ושלחה אליו דברי עלבון קשים.
לפי המדרש, היא אמרה שבארמונו של אביה, אחשוורוש לא היה ראוי אפילו להיות ממונה על האורוות, אלא רק לעסוק בפינוי זבל הסוסים.
עוד אמרה שאביה היה מסוגל לשתות יין כנגד אלף אנשים מבלי להשתכר, ואילו אחשוורוש שתה לשוכרה ודיבר דברי שטות.
חז"ל מוסיפים שסירובה של ושתי לא נבע רק מפגיעה בכבודה.
לפי אחת הדעות, פרחה בגופה צרעת, ולפי דעה נוספת צמחה לה בליטה הדומה לזנב, ולכן התביישה להופיע בפני המלך ואורחיו.
רשעותה של ושתי המלכה
חז"ל מתארים את ושתי כאישה מרשעת שנהגה להתעלל בבנות ישראל, להשפיל אותן ולבזות אותן.
לפי דברי הגמרא, ושתי הייתה מביאה את בנות ישראל, מפשיטה אותן מבגדיהן ומאלצת אותן לעבוד בשבת.
היא הקפידה להעסיק אותן דווקא ביום השבת, כדי לגרום להן לחלל את קדושת היום.
על פי ההסברים המובאים במדרשים, ושתי ביקשה לפגוע בקיום המצוות של עם ישראל ולמנוע את התקרבות גאולתם.
חז"ל מלמדים על מעלתה הגדולה של שמירת השבת ועל כוחה להביא גאולה לעם ישראל.
ושתי, שהייתה מצאצאי נבוכדנצר מלך בבל, ביקשה להמשיך את שליטת משפחתה ולמנוע את גאולתם של היהודים.
מפלת ושתי – מידה כנגד מידה
על פי דברי חז"ל, מפלתה של ושתי התרחשה ביום השבת, מידה כנגד מידה על כך שנהגה להכריח את בנות ישראל לחלל את השבת.
כאשר סירבה ושתי להופיע בפני המלך, התמלא אחשוורוש כעס רב.
המלך התייעץ עם שבעת שרי פרס ומדי כיצד לנהוג בה.
ממוכן, שלפי אחת הדעות בגמרא הוא המן הרשע, יעץ למלך להעביר את ושתי ממעמדה כמלכה ולתת את מלכותה לאישה אחרת.
לפי דברי המדרשים, בעקבות עצתו נגזר על ושתי עונש מוות.
כך הסתיימה מלכותה של ושתי, ובמקומה נבחרה בהמשך אסתר המלכה.
חז"ל מסבירים שמפלתה של ושתי הייתה עונש מידה כנגד מידה על מעשיה כלפי בנות ישראל.
לפי המסורת המדרשית, מותה היה גם חלק מהתקיימות הנבואה שנאמרה על מפלת בבל ועל הכרתת שושלת מלכיה:
"והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד" (ישעיהו י"ד, כ"ב).
בכך הסתיימה שושלת המלוכה הבבלית שממנה באה ושתי, ונסללה הדרך לעלייתה של אסתר המלכה ולנס פורים.