המלך אחשוורוש
המלך אחשוורוש - סיפור חייו ומשמעות שמו.
תוכן עניינים
מי היה המלך אחשוורוש?
אחשוורוש היה מלך בתקופת האימפריה הפרסית, ושלט על ממלכה עצומה שהשתרעה מהודו ועד כוש.
המלך אחשוורוש הוא אחת הדמויות המרכזיות בסיפור פורים ובמגילת אסתר.
על פי אחת המסורות המובאות במדרשים, אביו של אחשוורוש היה כורש מלך פרס, ואמו הייתה בתו היחידה של דריוש מלך מדי.
לאחר מותו של דריוש ירש כורש את מלכות מדי, ובהמשך ירש אחשוורוש את המלוכה מאביו.
עם זאת, בחז"ל מובאת גם דעה אחרת, שלפיה אחשוורוש כלל לא השתייך למשפחת המלוכה, אלא השתלט על המלכות בכוח.
כיבוש המדינות על ידי המלך אחשוורוש
על פי המסופר במדרשים, אחשוורוש גייס צבא גדול וכבש 127 מדינות, נוסף על המדינות שירש מאביו.
לפי אחד הפירושים, בתחילה כבש שבע מדינות חזקות, וגייס מתוכן חיילים שבעזרתם כבש עוד עשרים מדינות, שהיו שקולות בעוצמתן למאה מדינות.
לאחר מכן גייס חיילים נוספים מהמדינות שכבש, ובעזרתם השתלט על מאה מדינות נוספות.
לפי פירוש זה, משום כך נאמר במגילה: "שבע ועשרים ומאה מדינה", כרמז לשלבי הכיבוש השונים.
מדינות אלו היו המדינות שכבש אחשוורוש בעצמו.
משמעות השם אחשוורוש
השם אחשוורוש נדרש בדברי חז"ל והמפרשים בכמה אופנים, המלמדים על אופיו, גדולתו והשפעת שלטונו על עם ישראל.
במקורות מופיע גם השם ארתחשסתא כשם או ככינוי של מלכי פרס.
להלן כמה מהפירושים לשמו של אחשוורוש:
אחש וראש – רמז לגדולתו ולמעמדו הרם. המילה "אחש" מתפרשת כאדם גדול, והמילה "ראש" מבטאת את מעמדו כראש הממלכה.
חש וראש – כל מי שנזכר בו חש כאב בראשו, משום שלא ידע כיצד להתמודד עם שלטונו הקשה.
שחור אש – בימיו הושחרו פניהם של ישראל כשולי קדירה, בעקבות הצרות והגזירות שנגזרו עליהם.
אח של ראש – אחשוורוש נהג בדומה לנבוכדנצר, שנקרא "ראש". לפי המדרש, גם אחשוורוש היה קשור למזל מאדים, המזוהה עם שפיכות דמים.
אח רש – רמז לכך שבימי מלכותו סבלו בני ישראל מעניות קשה.
תקופת מלכותו של אחשוורוש
על פי אחד החישובים המובאים במקורות, אחשוורוש עלה למלוכה בשנת ג'שצ"ב לבריאת העולם, לקראת סיומן של שבעים שנות גלות בבל.
באותה תקופה ציפו בני ישראל לגאולה ולבניית בית המקדש השני, בהתאם לנבואות הנביאים.
אולם הגאולה השלמה עדיין לא הגיעה, ובניית בית המקדש התעכבה.
אחשוורוש מבטל את בניית בית המקדש
על פי המסופר במדרשים, דריוש וכורש נלחמו בבלשצר מלך בבל, אך בתחילה לא הצליחו להביס אותו.
בעקבות ניצחונו ערך בלשצר משתה גדול, ובמהלכו הוציא את כלי בית המקדש שנלקחו מירושלים והשתמש בהם לשתיית יין.
באותו לילה הופיעה יד מסתורית וכתבה על קיר הארמון את המילים:
"מנא מנא תקל ופרסין".
בהמשך הלילה נהרג בלשצר, וממלכת בבל עברה לידי מדי ופרס.
לפי המסורת המדרשית, כורש ודריוש הגיעו לארמונו והרגו את יושביו, מלבד ושתי, שהובאה בהמשך לבית אחשוורוש.
דריוש הכיר בכך שיד ההשגחה העליונה פעלה במפלת בלשצר, כעונש על השימוש בכלי בית המקדש.
בעקבות זאת נדר לפעול לבניית בית המקדש ולהשבת כלי המקדש למקומם.
אולם הנדר נשכח, עד שזרובבל הגיע והזכיר לו את התחייבותו.
דריוש קרא לכורש, המליך אותו במקומו ועודד אותו לפעול לבניית בית המקדש.
על פי המסורת המובאת במדרשים, כ־60 אלף פועלים החלו בהנחת היסודות לבית המקדש, וכורש התחייב לשלם את שכרם.
כעבור כשנתיים וחצי מת כורש, ולפי מסורת זו עלה בנו אחשוורוש למלוכה.
באותה תקופה נשלחה אל אחשוורוש איגרת, שלפי המדרשים נכתבה ביוזמת המן, ובה נטען שהיהודים עלולים למרוד במלכות ולהפסיק לשלם מיסים אם תותר להם בניית בית המקדש.
אחשוורוש השתכנע מדברי האיגרת והורה להפסיק את עבודות הבנייה.
כך התעכבה בניית בית המקדש השני במשך תקופת מלכותו.
אופיו של המלך אחשוורוש
חז"ל דורשים את הפסוק הפותח את מגילת אסתר:
"ויהי בימי אחשוורוש, הוא אחשוורוש".
מהמילים "הוא אחשוורוש" למדו חז"ל שאחשוורוש נשאר ברשעותו מתחילת מלכותו ועד סופה.
בתחילת המגילה מסופר שאחשוורוש הזמין את היהודים להשתתף במשתה הגדול שערך.
על פי דברי חז"ל והמפרשים, הזמנת היהודים לא נבעה בהכרח מטוב לב, אלא הייתה כרוכה ברצון להכשילם בעבירות ולהחליש את עמידתם הרוחנית.
בימי מלכותו סבלו בני ישראל מקשיים ומגזירות, עד שחז"ל תיארו את מצבם במילים "הושחרו פניהם של ישראל".
בגמרא מובאות דעות שונות בנוגע לחוכמתו של אחשוורוש.
יש אומרים שהיה מלך פיקח, משום שבמשתה שערך הקדים להזמין את הרחוקים לפני הקרובים, ויש אומרים שהיה מלך טיפש.
בדברי חז"ל והמפרשים מתואר אחשוורוש גם כמלך גס רוח, הפכפך ומהיר לכעוס.
אחרית וראשית שלו
במדרשים מובא גם פירוש נוסף, שלפיו השם אחשוורוש רומז למילים "אחרית וראשית שלו", כרמז למלכותו של הקב"ה, השולט על ראשית הדברים ועל אחריתם.
עוד מובא בדברי חז"ל שכאשר מופיעה במגילה המילה "המלך" ללא ציון שמו של אחשוורוש, יש מקומות שבהם ניתן לדרוש זאת כרמז למלך מלכי המלכים, הקב"ה.
לפי פירוש זה, מאחורי כל האירועים המתוארים במגילה עומדת ההשגחה האלוקית, המכוונת את השתלשלות המאורעות עד להצלת עם ישראל.
משתה אחשוורוש
במגילת אסתר מסופר שבשנה השלישית למלכותו ערך אחשוורוש משתה מפואר במיוחד, שאליו הזמין את שריו, עבדיו ונכבדי הממלכה.
כך נאמר במגילה:
"בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל־שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו".
"בְּהַרְאֹתוֹ אֶת־עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת־יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם".
המשתה נמשך 180 יום, ובמהלכו הציג אחשוורוש בפני אורחיו את עושרו הרב ואת תפארת מלכותו.
לאחר מכן ערך משתה נוסף שנמשך שבעה ימים, עבור תושבי שושן הבירה.
מדוע ערך אחשוורוש משתה גדול?
לפי דברי חז"ל, הסיבה למשתה החריג הייתה קשורה לחישוב שבעים שנות גלות בבל.
אחשוורוש חישב שלדעתו כבר חלפו שבעים השנים שנקבעו בנבואת ירמיהו, שבסיומן עתידים בני ישראל להיגאל.
כאשר ראה שהגאולה לא התרחשה בהתאם לחישובו, הסיק בטעות שהנבואה לא תתקיים ושעם ישראל לא ישוב לבנות את בית המקדש.
בעקבות זאת הרגיש אחשוורוש בטוח במלכותו, וסבר שהיהודים ימשיכו להיות נתונים תחת שלטונו.
כדי להפגין את ניצחונו ואת עוצמת מלכותו, הוציא אחשוורוש את כלי בית המקדש שנלקחו מירושלים בעת חורבן הבית הראשון, והשתמש בהם במהלך המשתה.
בכך ביקש להפגין את גדולתו, אך למעשה היה זה ביטוי לגאוותו ולזלזולו בקדושת בית המקדש.
חז"ל מלמדים שחישובו של אחשוורוש היה מוטעה, וכי הבטחת הגאולה ובניית בית המקדש השני עתידה הייתה להתקיים במועדה.