סיפור פורים

סיפור פורים התרחש בתקופת האימפריה הפרסית, בימי מלכותו של אחשוורוש. על פי הכרונולוגיה היהודית המסורתית, אירועי המגילה התרחשו בסביבות השנים ג'ת"ד–ג'ת"ה לבריאת העולם (356–355 לפני הספירה).

המלך אחשוורוש שלט בממלכה עצומה שהשתרעה מהודו ועד כוש וכללה 127 מדינות.

בשנה השלישית למלכותו ערך אחשוורוש משתה מפואר לכל שריו ועבדיו, ובמשך 180 יום הציג בפניהם את עושרו ואת תפארת מלכותו.

לאחר מכן ערך משתה נוסף שנמשך שבעה ימים, והזמין אליו את תושבי שושן הבירה.

גם היהודים השתתפו במשתה, ועל פי דברי חז"ל אף הוגש להם אוכל כשר.

במהלך המשתה ציווה המלך להביא את ושתי המלכה, אשתו, כדי להציג את יופייה בפני האורחים.

סירוב המלכה לציוויו של אחשוורוש

ושתי המלכה סירבה להופיע בפני המלך ואורחיו, ובכך הפרה את ציוויו.

בעקבות סירובה כעס אחשוורוש מאוד, וכפי שמתואר במגילה: "וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ".

המלך התייעץ עם שריו כיצד לנהוג במלכה שסירבה לציית לפקודתו.

ממוכן, אחד משרי המלך, הציע להדיח את ושתי ממעמדה ולהעביר את המלוכה לאישה אחרת שתהיה טובה ממנה.

אחשוורוש קיבל את עצתו, ועל פי דברי חז"ל אף ציווה להורגה.

מלכה חדשה למלך

לאחר ששכך כעסו של אחשוורוש, החלו משרתיו לחפש עבורו מלכה חדשה.

שליחי המלך נשלחו לכל רחבי הממלכה כדי לאסוף נערות יפות מראה ולהביאן אל ארמון המלך בשושן.

בין הנשים שהתגוררו בשושן הייתה אסתר, נערה יהודייה יפת תואר וטובת מראה.

אסתר הייתה בת דודו של מרדכי היהודי, והוא גידל אותה בביתו לאחר שהתייתמה מהוריה.

גם אסתר נלקחה אל ארמון המלך, ושם מצאה חן בעיני כל רואיה.

כאשר הגיעה לפני אחשוורוש, אהב אותה המלך יותר מכל הנשים האחרות, וכפי שמתואר במגילה:

"וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי".

כך הפכה אסתר למלכת פרס.

בהוראת מרדכי, אסתר לא גילתה לאיש שהיא יהודייה.

מזימה להרוג את המלך

בשלב זה מספרת מגילת אסתר על אירוע נוסף, שלימים התברר כבעל חשיבות מכרעת להצלת עם ישראל.

שניים משומרי הסף של המלך, בגתן ותרש, קשרו קשר להתנקש בחייו של אחשוורוש.

המזימה נודעה למרדכי היהודי, והוא העביר את המידע לאסתר המלכה.

אסתר סיפרה למלך על המזימה בשמו של מרדכי, ובעקבות כך נפתחה חקירה ושני הקושרים נתלו.

האירוע נרשם בספר דברי הימים של המלך, אך מרדכי לא קיבל באותה עת כל גמול על שהציל את חיי המלך.

בהמשך הסיפור התברר כי מעשה זה היה אחד הגורמים שהובילו למפלת המן ולהצלת היהודים.

המן הרשע ומרדכי היהודי

למלך אחשוורוש היה שר בכיר בשם המן האגגי, שהיה שונא יהודים.

אחשוורוש גידל את המן מעל כל שריו וציווה על אנשי המלוכה לכרוע ולהשתחוות בפניו.

אולם מרדכי היהודי סירב להשתחוות להמן, וכפי שמתואר במגילה:

"וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה".

על פי דברי חז"ל, סירובו של מרדכי נבע מטעמים דתיים, משום שההשתחוויה להמן הייתה כרוכה באיסור עבודה זרה.

כאשר נודע להמן שמרדכי מסרב להשתחוות בפניו, הוא התמלא כעס.

המן לא הסתפק ברצון להעניש את מרדכי בלבד. לאחר שנודע לו שמרדכי יהודי, החליט לפעול להשמדת כל היהודים ברחבי ממלכת פרס.

גזירת המן הרשע על היהודים

המן פנה למלך אחשוורוש וטען שהיהודים הם עם מפוזר ומפורד בין העמים, שחוקיו שונים מחוקי שאר העמים ואינו מקיים את חוקי המלך.

המן ביקש את אישורו של אחשוורוש להשמיד את היהודים, ואף הציע לשלם עשרת אלפים כיכר כסף לאוצר המלכות.

אחשוורוש נענה לבקשתו, הסיר את טבעתו ומסר אותה להמן, ובכך העניק לו סמכות להוציא את הגזירה לפועל.

המן הטיל גורל, שנקרא "פור", כדי לקבוע את המועד המתאים לביצוע תוכניתו.

הגורל נפל על חודש אדר, והמן קבע את יום י"ג באדר למועד השמדת היהודים.

בעקבות כך נשלחו איגרות לכל מדינות המלך, ובהן הוראה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום י"ג באדר.

כאשר שמע מרדכי על הגזירה הקשה, קרע את בגדיו, לבש שק ואפר ויצא לרחובות העיר בזעקה גדולה ומרה.

גם היהודים בכל רחבי הממלכה התאבלו, צמו והתפללו לביטול הגזירה.

מרדכי העביר לאסתר המלכה את פרטי הגזירה וביקש ממנה לפעול להצלת עם ישראל.

בקשת מרדכי מאסתר המלכה

מרדכי ביקש מאסתר לגשת אל המלך אחשוורוש ולהתחנן בפניו שיבטל את הגזירה.

בתחילה חששה אסתר, משום שעל פי חוקי הממלכה נאסר להיכנס אל המלך ללא הזמנה מראש.

מי שהפר את החוק הסתכן בעונש מוות, אלא אם המלך הושיט לעברו את שרביט הזהב.

אסתר הסבירה למרדכי:

"וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם".

מרדכי השיב לה כי ייתכן שדווקא לשם כך הגיעה למעמדה כמלכה, וכפי שנאמר במגילה:

"וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".

מרדכי אף הבהיר לה שאם תחריש בעת הזאת, רווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר, אך היא ובית אביה יאבדו.

אסתר קיבלה את דבריו והחליטה לפעול למען הצלת עם ישראל.

צום אסתר ושלושת ימי התפילה

אסתר ביקשה ממרדכי לכנס את כל היהודים הנמצאים בשושן ולצום למענה במשך שלושה ימים, לילה ויום.

גם אסתר ונערותיה הצטרפו לצום.

לאחר מכן החליטה להיכנס אל המלך, למרות הסכנה הכרוכה בכך, ואמרה את המשפט המפורסם:

"וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי".

על פי מסורת חז"ל, שלושת ימי הצום התקיימו בחודש ניסן, סמוך לחג הפסח.

לזכר הצום והתפילות של היהודים בתקופת המגילה, נהוג כיום לצום את תענית אסתר ביום י"ג באדר, לפני חג הפורים.

משתה אסתר המלכה

ביום השלישי לבשה אסתר בגדי מלכות ונכנסה אל חצר המלך הפנימית.

כאשר ראה אותה אחשוורוש, היא נשאה חן בעיניו והוא הושיט לעברה את שרביט הזהב, ובכך הציל אותה מהעונש שהיה צפוי למי שנכנס ללא רשות.

המלך שאל את אסתר מה בקשתה, ואף הבטיח לה למלא את רצונה עד חצי המלכות.

אסתר ביקשה לערוך משתה מיוחד, שאליו יוזמנו המלך אחשוורוש והמן הרשע בלבד.

במהלך המשתה שאל אותה המלך שוב מהי בקשתה, אך אסתר ביקשה לערוך משתה נוסף למחרת.

אחשוורוש נענה לבקשתה, והמן יצא מן המשתה כשהוא שמח וטוב לב.

אולם בדרכו ראה המן את מרדכי היהודי, ששוב לא קם ולא השתחווה בפניו.

המן התמלא כעס, אך התאפק ושב לביתו.

המן מכין עץ לתליית מרדכי

כאשר הגיע המן לביתו, סיפר לאשתו זרש ולאוהביו על עושרו, על מעמדו הרם ועל הכבוד הרב שהוא זוכה לו מצד המלך.

עם זאת, המן התלונן שכל הכבוד הזה אינו שווה לו כל עוד מרדכי היהודי יושב בשער המלך ואינו משתחווה בפניו.

זרש ואוהביו הציעו לו להכין עץ גבוה חמישים אמה, ולמחרת לבקש מהמלך לתלות עליו את מרדכי.

המן שמח על העצה והורה להכין את העץ.

אולם באותו הלילה התרחש אירוע בלתי צפוי ששינה את מהלך הסיפור כולו.

נדדה שנת המלך – תחילת מפלת המן

באותו לילה נדדה שנתו של המלך אחשוורוש.

המלך ביקש ממשרתיו להביא לפניו את ספר הזיכרונות ולקרוא באוזניו את האירועים שנרשמו בו.

במהלך הקריאה התגלה לו שמרדכי היהודי הציל בעבר את חייו, כאשר חשף את מזימתם של בגתן ותרש.

אחשוורוש שאל איזה כבוד וגמול קיבל מרדכי על מעשהו, ומשרתיו השיבו שלא נעשה עמו דבר.

באותו זמן הגיע המן אל חצר המלך, במטרה לבקש את אישורו לתלות את מרדכי.

אולם עוד לפני שהספיק להציג את בקשתו, שאל אותו המלך:

"מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?"

המן, שהיה בטוח שהמלך מתכוון אליו, הציע להלביש את האיש בבגדי מלכות, להרכיבו על סוס המלך ולהכריז לפניו ברחובות העיר.

להפתעתו, ציווה עליו אחשוורוש לעשות את כל הדברים הללו דווקא למרדכי היהודי.

המן נאלץ להוביל את מרדכי ברחובות שושן ולהכריז לפניו:

"כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ".

לאחר מכן שב המן לביתו כשהוא אבל וחפוי ראש.

אשתו ואוהביו הזהירו אותו כי אם מרדכי הוא מזרע היהודים, לא יוכל לגבור עליו.

בעודם מדברים הגיעו שליחי המלך כדי להביא את המן אל המשתה השני של אסתר.

משתה אסתר השני וחשיפת המן

במשתה השני שאל המלך אחשוורוש את אסתר שוב מהי בקשתה.

הפעם החליטה אסתר לגלות למלך את האמת.

היא סיפרה לו שהיא יהודייה, ושקיימת גזירה להשמיד אותה ואת כל בני עמה.

כאשר שמע זאת אחשוורוש, שאל בזעם:

"מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן?"

אסתר השיבה והצביעה על המן:

"אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה".

המן נבהל מאוד מפני המלך והמלכה.

אחשוורוש יצא בכעס אל גינת הביתן, וכאשר שב אל החדר מצא את המן נופל על המיטה שעליה הייתה אסתר, בעת שהתחנן על חייו.

המלך פירש את המעשה בחומרה וכעסו גבר.

באותו רגע סיפר חרבונה, אחד מסריסי המלך, על העץ שהכין המן כדי לתלות עליו את מרדכי, האיש שהציל את חיי המלך.

אחשוורוש ציווה מיד:

"תְּלֻהוּ עָלָיו".

וכך נתלה המן על העץ שהכין בעצמו עבור מרדכי היהודי.

ונהפוך הוא – נס פורים והצלת היהודים

למרות מפלת המן, הסכנה לעם ישראל עדיין לא חלפה.

על פי חוקי ממלכת פרס, לא ניתן היה לבטל איגרות שנכתבו בשם המלך ונחתמו בטבעתו.

אסתר שבה ונפלה לפני המלך בבכי ובתחנונים, וביקשה ממנו להסיר את הגזירה הקשה מעל היהודים.

אחשוורוש הושיט לה את שרביט הזהב והעניק לה ולמרדכי רשות לכתוב איגרות חדשות בשם המלך.

באיגרות החדשות הותר ליהודים להתאסף, להתגונן ולהילחם בכל מי שינסה לפגוע בהם ביום שנקבע לביצוע הגזירה.

שליחים יצאו במהירות לכל רחבי הממלכה כדי להפיץ את ההוראות החדשות.

כאשר נודע ליהודים על השינוי, התמלאו שמחה ותקווה.

ביום י"ג באדר, המועד שבו תכנן המן להשמיד את היהודים, התאספו היהודים ברחבי הממלכה, נלחמו באויביהם וניצחו אותם.

בשושן הבירה נמשכה המלחמה גם ביום י"ד באדר, ולכן נחו היהודים בשושן רק ביום ט"ו באדר.

לעומתם, היהודים בשאר מדינות הממלכה נחו ביום י"ד באדר.

כך הפכה הגזירה הקשה לנס הצלה גדול, כפי שנאמר במגילה:

"וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".

מרדכי היהודי מתמנה למשנה למלך

לאחר מפלת המן, מסר אחשוורוש לאסתר את בית המן, ומרדכי קיבל את טבעת המלך שהייתה קודם לכן בידי המן.

מעמדו של מרדכי התחזק, והוא הפך לאחד האנשים החשובים בממלכה.

בסיום המגילה מתואר מרדכי כמשנה למלך אחשוורוש, אדם גדול ומכובד שפעל לטובת עמו.

וכפי שנאמר:

"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ".

כך התהפך גורלו של מרדכי: מאדם שהיה נתון בסכנת מוות, הוא הפך למשנה למלך ולמנהיג שפעל למען שלום היהודים וטובתם.

סיפור פורים וארבע מצוות החג

סיפור פורים מבוסס על המתואר במגילת אסתר. במאמר זה הבאנו את עיקרי הסיפור באופן תמציתי, ולכן לא נכללו בו כל האירועים והפרטים המופיעים במגילה.

לזכר הנס הגדול שאירע לעם ישראל, אנו חוגגים מדי שנה את חג הפורים ומקיימים ארבע מצוות מרכזיות:

• מתנות לאביונים – נתינת מתנות לשני אביונים לפחות ביום הפורים.

• משלוח מנות – שליחת שתי מנות מזון לפחות לאדם אחד.

• משתה ושמחה – עריכת סעודת פורים חגיגית ושמחה ביום החג.

• מקרא מגילה – שמיעת מגילת אסתר פעמיים, בליל פורים וביום הפורים.

באמצעות קיום מצוות החג אנו זוכרים את הנס הגדול, מודים לקדוש ברוך הוא על הצלת עם ישראל ומרבים באחדות, בשמחה ובנתינה לזולת.